קונפליקטים בגיל השלישי

עם חלוף השנים, ולמרות שהיית בטוח שלך זה לא יקרה, הבעיות הרפואיות החלו לעלות אל פני השטח. בעקבות השינוי במצבך, בתך סבורה שאתה זקוק לעזרה חיצונית בבית בעוד אשתך אינה מסכימה עמה אך חוששת שתמשיך לנהוג ברכב, בנך הצעיר סבור שאולי הגיע הזמן לעבור לדיור מוגן (אך אינו מוכן להיפרד מבית המגורים שהוא גדל בו בכדי לממן את המעבר), ובנך הבכור, שכלל אינו מדבר עם אחיו, חושב שהכול בכלל בסדר אך לדעתו עליך לפרוש מהעסק המשפחתי שהקמת ולהעבירו לידיו ולניהולו. הנה כי כן- אתה מוצא את עצמך מוטרד מהמתיחות המשפחתית לא פחות מאשר ממצבך הרפואי.
 
גיל הזהב מביא עמו שינויים רבים באורח החיים, הצרכים, הציפיות והרצונות של האדם המבוגר ובני משפחתו. שינויים אלה מציבים בפני כל בני המשפחה אתגרים חדשים ומעלים לסדר היום המשפחתי את הצורך בקבלת החלטות לא פשוטות: בני המשפחה מתגייסים לטיפול, עזרה וקבלת החלטות משותפת מחד, ומאידך עולים וצפים אינטרסים אישיים של בני משפחה שונים (שהם סותרים לא אחת את האינטרסים של בני משפחה אחרים), דבר הגורם לא פעם להצפת מחלוקות וסכסוכים מודחקים ורדומים אל פני השטח (למשל ביחס למבנה המשפחתי, יריבויות ומאבקי כוח בין אחים- ועוד). 
 
הצורך בקבלת החלטות בעלות פוטנציאל נפיץ, כגון ציפיות של בני משפחה לחלוקת ירושה, המשכיות בין דורית בעסקים המשפחתיים, פחד מ"אבדן" של חלק ניכר מהירושה הצפויה בשל אפשרות מעבר ההורי/הורים לדיור מוגן ועוד, גורמים לרוב לשינוי בדינמיקה המשפחתית. שינוי זה מפר את שיווי המשקל רב השנים במשפחה ובמשק הבית, עת בני המשפחה נאבקים (מי בשקט ומי בקול רם) על אופיו וצביונו של שיווי המשקל שייווצר עם שוך הסערה. במקרים רבים, מאבקים אלו בין בני המשפחה מונעים מההורה המבוגר את שיקול הדעת הראוי לצורך התמודדות עם סוגיות החשובות לשמירה על איכות חייו ועתידו, בשל החשש מיצירת מתח וסערות במשפחה, שהם הדבר האחרון לו הוא זקוק בשלב זה של חייו...
 
העלייה בתוחלת החיים והשאיפה לשימור חיים פעילים והמשך עשייה דורשים הערכות ותכנון נכון, המתמודדים עם הצרכים, הרצונות והיכולות של כל בני המשפחה.
 
 
קונפליקטים המאפיינים את בני הגיל השלישי:
 
קונפליקט בהגדרתו הוא מצב של חוסר הסכמה או התאמה בין שני צדדים (או יותר), המפר את איזון היחסים ביניהם. טמון בו פוטנציאל להסלמת היחסים, בייחוד כאשר מי מהצדדים מקצין את עמדותיו לצורך השאת הישגיו בסוף היום, דבר המפריע עוד יותר ליכולת הצדדים לתקשר בינם לבין עצמם באופן רציונאלי וליישב את הקונפליקט בהסכמה.
 
קונפליקטים המאפיינים את בני הגיל השלישי, הנעוצים דרך כלל  בשינויים המאפיינים את הגיל השלישי, הינם רבים ומגוונים:

 
  1. הסדרי מחייה  - משפחות רבות מתקשות להחליט האם לרכוש יחידת דיור בבית דיור מוגן או שמא עדיף להישאר בבית ולקבל עזרה סיעודית בהגיע העת?
 
  1. תמיכה, עזרה וחלוקה בנטל- עם הירידה ביכולות התפקודיות (הפיזיות ו/או הקוגניטיביות) מתהפכים התפקידים בתא המשפחתי והילדים נדרשים לדאוג להוריהם במידה כזאת או אחרת, בין אם פיזית ובין אם כלכלית.
 
במחקר שנערך בשנת 2001 נמצא שקרוב ל40% מבנים בוגרים שתומכים בהוריהם דיווחו על "קונפליקטים חמורים" מול שאר בני המשפחה בעקבות חלוקה לא הוגנת (לדעתם) בנטל.
 

 
  1. תכנון פיננסי – כדי להקטין את החששות הכלכליים ולגדר את הסיכונים נדרש תכנון כלכלי מבעוד מועד והערכות מתאימה, שתאפשר לשמור על רמת החיים ואיכותם.
 
לאור הצרכים הצפויים (והפחות צפויים) מתעורר הצורך לחשוב כיצד ולטובת מי ומה יש להשתמש/להשקיע בכסף ובנכסים שנצברו, ואת מי לערב בכך. במידה שאין חסכונות רבים, וההכנסות בגיל הפרישה אינן מספקות את הצרכים המשתנים- דרושה עזרה כספית של בני המשפחה (שאינה זמינה תמיד...): כיצד אפוא מתחלק הנטל בצורה הוגנת (ע"ע חלוקה בנטל).

 
  1. מעבר בין דורי בעסקים – מהלך של פרישה מהעסק המשפחתי הוא כר נרחב לקונפליקטים באשר הוא מהווה שינוי משמעותי לכל הנוגעים בדבר. יש לשקול תהליך מובנה נכונה בדבר אופן ההשתלבות דור ההמשך, חלוקת הסמכויות, תיאום ציפיות, יצירת מורשת משפחתית, שימור הסמכות ההורית (והשפעתה על דור ההמשך). כן יש להתמודד עם הפער המובנה בין שיקולים משפחתיים לשיקולים עסקיים ובין שיקולים אמוציונאליים ורציונאליים.
 
  1. קבלת החלטות בשאלות של ייפוי כוח, אפוטרופסות ותכנון רפואי–  כשם שתכנון כלכלי נועד לאפשר לנו להתמודד (כלכלית) עם מצבים וצרכים עתידיים, כך תכנון רפואי נועד לאפשר לנו להתמודד מבעוד מועד עם מצבים רפואיים הדורשים החלטות הרות גורל.
 
תכנון רפואי יכול להיות משמעותי לקראת אובדן אפשרי של היכולת לקבל החלטות באופן עצמאי ויכול למנוע ביצוע פעולות שהפרט לא היה חפץ בהם (למשל אם אין ברצונו שחייו יוארכו באופן מלאכותי ,בכפוף לסייגים הקבועים בחוק ה"חולה הנוטה למות").  ואפוטרופסות לא רצויה.
 
 
פוטנציאל הקונפליקטים לו חשופים בני הגיל השלישי והקרובים להם הוא  רב, כאשר כל קונפליקט הינו מרובה פנים ובודדות ההחלטות אשר עומדות בפני עצמן. לכל החלטה מתלוות השלכות רוחב ונלוות החלטות משנה נוספות שיש לקבל, למשל, קבלת החלטה על הסדרי מחייה מלווה בצורך להחליט בדבר תכנון פיננסי וחלוקת הנטל בין הקרובים, התמודדות עם שאלות של קבלת החלטות רפואיות, אפוטרופסות ועוד.
 
הקושי בהתמודדות עם קונפליקטים וקבלת החלטות:
 
גם כשגדרי הקונפליקט ברורים- הקושי בפתרונו ובקבלת החלטות משפחתיות הוא רב שכן הקונפליקט יכול לנבוע מסיבות שונות, כגון רגשות ("תמיד אהבת אותו יותר"), פערי מידע בין הצדדים (למשל, מה חייבים לדעת לפני מעבר לדיור מוגן), אמונות תפלות ("כתיבת צוואה תזרז את מותי") תכנון לקוי (דאגה למקורות מימון), דפוסי יחסים מושרשים ("אי אפשר לדבר אתו על כלום"), היפוך התפקידים (עת הילדים דואגים להורים והקושי בהתמודדות עם הפגיעה בעצמאות) חילוקי דעות בדבר מה נחוץ (מעבר לדיור מוגן או קבלת עזרה בבית) ועוד.
 
כך למשל, החלטה בדבר הסדרי המחיה אינה החלטה קלה אשר מתקבלת אך בהתאם למצבו הרפואי של ההורה המבוגר. חששות ושיקולים שונים, שלא תמיד צפים לפני השטח, מונעים קבלת החלטה אף אם היא ראויה -  חששות משינוי ופגיעה באוטונומיה, רגשות אשם, צרכים חברתיים, שאלות של מימון פיננסי (וקשיים נלווים לכך, כמו הצורך במכירת בית המגורים) ועוד.
 
חרף הקשיים חשוב לזכור, כי השתהות בהתמודדות וקבלת החלטות יכולה לצמצמם את האפשרויות, להעצים עלויות וחלילה אף לסכן את בריאותו של המבוגר.
 
כיצד מיישבים קונפליקטים ומקבלים החלטות?
 
היות והחלטות של בני הגיל השלישי מערבות לרוב מספר גורמים (בני זוג, ילדים, משפחה קרובה וחברים המוכנים ורוצים לעזור) כך רבות הדעות, הצרכים והרצונות השונים בסוגיות המאפיינות את הליכים והשינויים העוברים על בני הגיל השלישי. בשל כך משפחות רבות מגיעות לשלב בו אינן מסוגלות להגיע לפתרון מוסכם ופונות הן להכרעה של צד שלישי אובייקטיבי (בית משפט או בורר).
 
הכרעה באמצעות צד שלשי אינה תמיד הפתרון האידאלי לפתרון קונפליקטים וישוב סכסוכים. גם אם מנטרלים את רכיבי עלות הדיון, התמשכות ההליכים ושאר גורמים בעייתיים מסוג זה- הרי שפעמים רבות, אין אף אחד מהצדדים להליך כזה רווה נחת מההכרעה המתקבלת בסוף היום- כך שכולם חיים תחת הרושם שההכרעה הביאה למצב שבו כולם מפסידים ("lose-lose").
 
דרך חלופית ויעילה יותר לפתרון קונפליקטים המאפיינים את בני הגיל השלישי היא באמצעות גישור, הליך המבוסס על כך שהצדדים הם "בעלי הבית" והשואף למצות את האפשרות להביאם להסכמה מתוך שיתוף, בטרם תתבקש הכרעה של צד שלישי. 
 
ביסוד הליך הגישור, הגישה כי תוצאה המסיימת את הסכסוך שהיא תוצר של שיתוף פעולה והסכמה בין הצדדים- עדיפה לעין ערוך על תוצאה של הכרעת צד שלישי ביניהם. זהו תהליך משתף המבוסס על הסכמה חופשית של הצדדים להשתתף בו המתנהל בהנחיית צד שלישי אובייקטיבי ומקצועי המקובל על כולם (המגשר). המגשר מאפשר שיח מנוהל ומבוקר, במטרה לגבש פתרונות שיאפשרו יצירת שיווי משקל שכולם חיים אתו בשלום, אגב המשכה התקין של מערכת היחסים בין הצדדים לאורך השנים, תוך פגיעה מינימאלית (אם בכלל) באינטרסים היחידניים של מי  מבני המשפחה.
 
הליך הגישור הינו קצר וזול יותר מההליכים השיפוטיים, אינו מוגבל בכללי דיון וסדרי דין נוקשים, כאשר התכנים העולים במסגרתו (ומעצם קיומו) הינם חסויים. 
 
בסיום ההליך, אם הצדדים מגיעים להבנה, הם יכולים לבחור להעלות אותה על הכתב, כהסכם מחייב בין הצדדים. בהסכמת הצדדים ניתן להגיש את ההסכם לבית המשפט- שבדרך כלל ייתן להסכם תוקף של פסק דין.
 
אף אם לא מסתיים ההליך בהסכם (באופן מלא או חלקי), עדיין פתוחות בפני הצדדים שאר הפעולות האפשריות (בוררות, בתי משפט), אך התהליך שעברה המשפחה, באמצעות שיח, פתיחות ושיתוף, ישנה את הדינמיקה של היחסים בין הצדדים. 
כל הזכויות שמורות ל דוניץ ושות’ משרד עורכי דין ויישוב סכסוכים            כתובת: התדהר 16, בית אתגרים - קומה 2, רעננה.          טלפון: 09-7995599
לייבסיטי - בניית אתרים