חשאיות הליך הבוררות וחסיון תוצריו

כלל מקובל בדיני הבוררות הוא, שכללי הדיון בבוררות נקבעים על ידי הצדדים:  חשאיות ההליכים ו/או החיסיון על החומרים הנדונים בבוררות או אלה המוגשים במסגרת ההליך אינם יוצאים מכלל זה.

אחת הסיבות העיקריות המביאה בעלי דין למוסד הבוררות היא  יעילות הליכי הבוררות יחסית להליכי ליטיגציה בבית המשפט וכמובן העובדה שמדובר בהליכים שאינם פומביים. אומנם חוק הבוררות תשכ"ח-1968 ופקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 שותקים בכל הקשור לחשאיות ההליך וחסיון החומרים הנדונים במסגרתו, אך המוסכמה בדבר חשאיות הדיונים וחיסיון על החומר- קיבלה גיבוי בספרה של פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל המבוסס על חוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981 ועל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המגן על זכות האדם לפרטיות ולצנעת חייו כמו גם סוד שיחו כתביו ורשומותיו- המחייבות צד ג' לכבד את חשאיות הליכי הבוררות. מצד שני עומדת על כנה הדיספוזיטיביות של הליכי הבוררות, שכן יכולים הצדדים להחליט כי אין כל חשאיות בהליכים או חיסיון על החומרים המוצגים במסגרת ההליך, שגם פרופ' אוטולנגי הכירה בה ונדרשה אליה.

בתי המשפט נמנעו מלקבוע הלכה בנושא- והדיון בגילוי תוצרי הליך בוררות היה כבכל דיון בבקשה לחשיפת מסמכים.  לאחרונה (6.3.2013) נתן בית המשפט העליון מפיו של השופט ד"ר יורם דנציגר, את דעתו בבקשת רשות ערעור שהגישו י.מ. עיני קונדיטוריה בע"מ ובני משפחת עיני על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, בה החליט בית המשפט לגלות מסמכים שמקורם בהליך בוררות, באופן המציג (אמנם בדרך של אמרות אגב) את המדיניות המשפטית כלפי חשאיות הליכי בוררות וחסיון תוצריהם.

ראשית כל, בנותנו רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין עיני, קבע בית המשפט כי החלטת בית המשפט המחוזי לגלות את המסמכים בנסיבות העניין חרגה ממתחם הסבירות. כך נפתח הפתח לדיון עקרוני בנושא שבמסגרתו מגלה בית המשפט את דעתו באמרת אגב, כי ראוי להליך הבוררות שיהיה חסוי וכך גם תוצריו. עם זאת, נמנע בית המשפט גם הפעם לקבוע מסמרות בעניין כשקבע שבנסיבות העניין ניתן לאתר ערכים מרכזיים (ׁשאינם בהכרח חסיון) הנוגדים את אינטרס הגילוי.

בית משפט קבע, כי  הדיון מחייב בחינת טענת החיסיון בשלושה שלבים של דיון:

בשלב הראשון על מבקש גילוי המסמכים להוכיח כי המסמכים המבוקשים רלוונטיים לזירת המחלוקת. לא הוכיח זאת- תם הדיון והמסמכים נותרים חסויים (ההיקש- ברירת המחדל היא אכן קיומו למעשה של חיסיון- הגם שדי קל בדרך כלל להרים את נטל ההוכחה בשלב הראשון). הוכיח זאת- יינתן צו לגילוי המסמכים, אלא אם יצביע בשלב השני של הדיון הצד השני על קיומו של חיסיון או קיומו של ערך מרכזי אחר הנוגד את הגילוי (בענייננו- העדיף בית המשפט לבסס את הקונסטרוקציה שבנה על "ערכים מרכזיים נוגדים" כדי שלא לדון מפורשות בשאלת החיסיון). הוכח קיומו של חסיון או ערך נוגד כזה- יעבור בית המשפט לשלב השלישי של הדיון, בו יבחן בית המשפט אם החיסיון הוא יחסי או מוחלט: ככל שימצא בית המשפט כי החיסיון יחסי או שקיים ערך נוגד- יקבע בית המשפט על פי נסיבות העניין אם לשם עשיית צדק יש להעדיף את הסתרת המסמך על גילויו.

יצוין כי בפרשת עיני קבע בית המשפט, כי הוראת בית המשפט המחוזי על גילוי המסמכים אגב מחיקת הקטעים הלא רלוונטיים שבהם- אינה מאיינת את הצורך לבחון את השאלה אם קיים חסיון על המסמכים אם לאו, או אם בנסיבות העניין קיים אינטרס נוגד העדיף על זכות הבנק (שהוא צד ג' שלא לקח חלק בהליך הבוררות) לעיין במסמכים.  בכל מקרה קבע בית המשפט, כי היקף הגילוי והעיון אסור שיחרוג מהדרוש לשם עשיית צדק. הנה כי כן- במסגרת השלב השני בדיון- גילה בית המשפט את דעתו בעניין הליכי הבוררות ותוצריהם כאמור.

לפיכך אמור מהיום: גילוי ומתן זכות עיון במסמכי בוררות יתקיים רק שעה שבית המשפט החליט לאחר קיומו של מבחן שלושת השלבים הנ"ל, שיש מקום לגילוים חרף ניגודי האינטרסים ולאחר שקבע  את היקף הגילוי במידה הדרושה לשם עשיית צדק.
  
פסיקת בית המשפט העליון מהווה הגנה נוספת ומוצדקת על חשאיות הליך הבוררות, אך לאור העובדה שתמיכת בתי המשפט בקיומו של מוסד הבוררות ותמיכתם בתוצריו, העוברות כחוט השני בפסיקתם (לרבות אמירות האגב של השופט ד"ר דנציגר בענייננו)- מחייבים בהיעדר חקיקה מתאימה פסיקה חד משמעית בדבר חשאיות הליכי הבוררות וחיסיון תוצריהם – כל עוד לא הסכימו הצדדים להליך אחרת.
כל הזכויות שמורות ל דוניץ ושות’ משרד עורכי דין ויישוב סכסוכים            כתובת: התדהר 16, בית אתגרים - קומה 2, רעננה.          טלפון: 09-7995599
לייבסיטי - בניית אתרים