גישור לגיל השלישי

  1. מבוא:
 
עם חלוף השנים, ולמרות שהיית בטוח שלך זה לא יקרה, הבעיות הרפואיות החלו לעלות אל פני השטח. בתך סבורה שאתה זקוק לעזרה חיצונית בבית בעוד אשתך אינה מסכימה עמה אך חוששת שתמשיך לנהוג ברכב, בנך הצעיר סבור שאולי הגיע הזמן לעבור לדיור מוגן (אך אינו מוכן להיפרד מבית המגורים שהוא גדל בו), ובנך הבכור, שכלל אינו מדבר עם אחיו, חושב שהכול בכלל בסדר אך לדעתו עליך לפרוש מהעסק המשפחתי שהקמת ולהעבירו לידיו ולניהולו. הנה כי כן- אתה מוצא את עצמך מוטרד מהמתיחות המשפחתית לא פחות מאשר ממצבך הרפואי.
 
גיל הזהב מביא עמו שינויים רבים באורח החיים, הצרכים, הציפיות והרצונות של האדם המבוגר ובני משפחתו. שינויים אלה מציבים בפני כל בני המשפחה אתגרים חדשים ומעלים לסדר היום המשפחתי את הצורך בקבלת החלטות לא פשוטות: בני המשפחה מתגייסים לטיפול, עזרה וקבלת החלטות משותפת מחד, ומאידך עולים וצפים אינטרסים אישיים של בני משפחה שונים (שהם סותרים לא אחת את האינטרסים של בני משפחה אחרים), דבר הגורם לא פעם להצפת מחלוקות וסכסוכים מודחקים ורדומים אל פני השטח (למשל ביחס למבנה המשפחתי, יריבויות ומאבקי כוח בין אחים- ועוד). 
 
הצורך בקבלת החלטות בעלות פוטנציאל נפיץ, כגון ציפיות של בני משפחה לחלוקת ירושה, המשכיות בין דורית בעסקים המשפחתיים, פחד מ"אבדן" של חלק ניכר מהירושה הצפויה בשל אפשרות מעבר ההורי/הורים לדיור מוגן ועוד, גורמים לרוב לשינוי בדינמיקה המשפחתית. שינוי זה מפר את שיווי המשקל רב השנים במשפחה ובמשק הבית, עת בני המשפחה נאבקים (מי בשקט ומי בקול רם) על אופיו וצביונו של שיווי המשקל שייווצר עם שוך הסערה. במקרים רבים, מאבקים אלו בין בני המשפחה מונעים מההורה המבוגר את שיקול הדעת הראוי לצורך התמודדות עם סוגיות חשובות לשמירה על איכות חייו ועתידו הדורשת התייחסות בכובד ראש, בשל החשש מיצירת מתח וסערות במשפחה, שהם הדבר האחרון לו הוא זקוק בשלב זה של חייו...
 
הפתרון היעיל במקרים אלו הוא הגישור: זהו תהליך משתף המבוסס על הסכמה חופשית של הצדדים להשתתף בו המתנהל בהנחיית צד שלישי אובייקטיבי ומקצועי המקובל על כולם (המגשר). המגשר מאפשר שיח מנוהל ומבוקר, המבוסס על שיתוף אינפורמציה בדבר האינטרסים של כל אחד מהצדדים במטרה לגבש פתרונות שיאפשרו יצירת שיווי משקל שכולם חיים אתו בשלום, אגב המשכה התקין של מערכת היחסים בין הצדדים לאורך השנים, תוך פגיעה מינימאלית (אם בכלל) באינטרסים היחידניים של מי  מבני המשפחה.
 
 
גישור אינו ליטיגציה (דיון בפני בית המשפט) ואף אינו בוררות. זהו הליך קצר וזול יותר מההליכים השיפוטיים, כאשר התכנים העולים במסגרתו (ומעצם קיומו) הינם חסויים. אין הוא מוגבל בכללי דיון וסדרי דין נוקשים. המגשר אינו מקבל החלטות בשביל המשפחה ואינו מכריע במחלוקות העולות בהליך הגישור. הוא דואג כי בני המשפחה יקשיבו האחד לשני בסבלנות ויתמקדו באינטרסים של כל אחד ואחד מהם תוך לקיחה בחשבון של האינטרסים של הזולת ושל  קיום שיווי משקל בר קיימא המאפשר לכל הצדדים להמשיך ולחיות יחד במסגרת התא המשפחתי.
 
המגשר מנחה את הדיון, מגדיר ביחד עם הצדדים את המחלוקות, שומע את הצדדים ביחד ולחוד (על פי שיקול דעתו), כאשר נושאים הנחשפים בפניו בשיחות בארבע עיניים נחשפות אך ורק בהסכמת בן השיח. יכול שהמגשר יעלה הצעות משלו לפתרון, כאשר סבור הוא שיש בהן לקדם הסכם בין הצדדים או למצער לחדד את ההבנה של הצדדים את המחלוקות וצמצומן.
 

 
  1. מהו קונפליקט וכיצד מיישבים אותו?
 
קונפליקט בהגדרתו הוא מצב של חוסר הסכמה או התאמה בין שני צדדים (או יותר), המפר את איזון היחסים ביניהם. יש בו פוטנציאל להסלמת היחסים, בייחוד כאשר מי מהצדדים מקצין את עמדותיו לצורך השאת הישגיו בסוף היום, דבר המפריע עוד יותר ליכולת הצדדים לתקשר בינם לבין עצמם באופן רציונאלי וליישב את הקונפליקט בהסכמה. הקונפליקט מגיע בשל כך פעמים רבות לשלב בו נדרשת הכרעה של צד שלישי אובייקטיבי (בית משפט או בורר).
 
הכרעה באמצעות צד שלשי אינה תמיד הפתרון האידאלי לפתרון קונפליקטים וישוב סכסוכים. גם אם מנטרלים את רכיבי עלות הדיון, התמשכות ההליכים ושאר גורמים בעייתיים מסוג זה- הרי שפעמים רבות, אין אף אחד מהצדדים להליך כזה רווה נחת מההכרעה המתקבלת בסוף היום- כך שכולם חיים תחת הרושם שההכרעה הביאה למצב שבו כולם מפסידים ("lose-lose").
 
דרך חלופית ויעילה יותר לפתרון קונפליקטים המאפיינים את בני הגיל השלישי היא באמצעות גישור, הליך המבוסס על כך שהצדדים הם "בעלי הבית" שלו. הליך בו יש למצות את האפשרות להביאם להסכמה מתוך שיתוף, בטרם תתבקש הכרעה של צד שלישי.
 
תורת המשחקים  מתארת מצב זה כ"דילמת האסיר" הידועה, בה כל צד שוקל האם לשתף פעולה עם אחרים או לפעול בהיעדר שיתוף פעולה. המסקנה העולה מהמחקר היא, שכאשר כל אחד מהצדדים שומר את הקלפים "צמוד לחזה" כדי להשיא את הישגיו- התוצאה היא הפוכה: אילו שיתפו הצדדים פעולה ביניהם הייתה התוצאה טובה יותר עבור כל אחד מהם (תוצאה של "win-win" ). כך ביסוד הליך הגישור, הגישה כי תוצאה המסיימת את הסכסוך שהיא תוצר של שיתוף פעולה והסכמה בין הצדדים- עדיפה לעין ערוך על תוצאה של הכרעת צד שלישי ביניהם. ברם, אם הליך הגישור אינו מצליח לגבש הסכמה כזאת- תמיד ניתן להביא את הסכסוך להכרעה בידי צד שלישי אובייקטיבי, על מנת ליצור סטטוס קוו ושיווי משקל חדשים.

 
  1. קונפליקטים המאפיינים את בני הגיל השלישי:
היות והחלטות של בני הגיל השלישי (או כאלה המתחייבות משינוי במצבו של בן הגיל השלישי) מערבות לרוב מספר גורמים (בני זוג, ילדים, משפחה קרובה וחברים המוכנים ורוצים לעזור) כך רבות הדעות, הצרכים והרצונות השונים בסוגיות המאפיינות את הליכים והשינויים העוברים על בני הגיל השלישי:
 
  1. הסדרי מחייה  - משפחות רבות מתקשות להחליט האם לרכוש יחידת דיור בבית דיור מוגן או שמא עדיף להישאר בבית ולקבל עזרה סיעודית?  
  2. תמיכה, עזרה וחלוקה בנטל- עם הירידה ביכולות התפקודיות (הפיזיות ו/או הקוגניטיביות) מתהפכים התפקידים בתא המשפחתי והילדים נדרשים לדאוג להוריהם במידה כזאת או אחרת, בין אם פיזית ובין אם כלכלית.
 
במחקר שנערך בשנת 2001 נמצא שקרוב ל40% מבנים בוגרים שתומכים בהוריהם דיווחו על "קונפליקטים חמורים" מול שאר בני המשפחה בעקבות חלוקה לא הוגנת (לדעתם) בנטל.
 
איכות החיים – תוחלת החיים המתארכת והשאיפה לשימור חיים פעילים והמשך עשייה דורשים הערכות ותכנון נכון, המתמודד עם הצרכים, הרצונות והיכולות של כל בני המשפחה.

 
  1. תכנון פיננסי – על מנת להקטין את החששות הכלכליים ולגדר את הסיכונים נדרש תכנון כלכלי מבעוד מועד והערכות מתאימה, שתאפשר לשמור על רמת החיים ואיכותם.
בהתחשב בצרכים הצפויים (והפחות צפויים) על המשפחה להחליט כיצד להוציא/להשקיע את הכסף והנכסים שנצברו, ומי יהיה מעורב בכך? ובמידה ואין חסכונות רבים, וההכנסות בגיל הפרישה אינן מספקות את הצרכים המשתנים- ועזרה כספית של בני המשפחה דרושה (ולא תמיד ניתנת...) איך מתחלקים בצורה הוגנת (ע"ע חלוקה בנטל)
 
  1. מעבר בין דורי בעסקים – מהלך של פרישה מהעסק המשפחתי הינו שינוי משמעותי לכל הנוגעים בדבר ויש לשקול תהליך מובנה נכונה מול קונפליקטים בדבר אופן ההשתלבות, חלוקת הסמכויות בין מספר ילדים, תיאום ציפיות, יצירת מורשת משפחתית, שימור הסמכות ההורית (השפעתה) והפער המובנה בין שיקולים משפחתיים לשיקולים עסקיים. 
  2. קבלת החלטות רפואיות , אפוטרופסות ותכנון רפואי–  כשם שתכנון כלכלי נועד לאפשר לנו להתמודד (כלכלית) עם מצבים וצרכים עתידיים, כך תכנון רפואי נועד לאפשר לנו להתמודד מבעוד מועד עם מצבים רפואיים הדורשים החלטות הרות גורל.
 
יובהר, בהתאם לחוק זכויות החולה, טיפול רפואי ניתן למטופל רק בהסכמתו מדעת לו (בחריג המנוי בחוק, בדבר מצבי חירום). אולם, כאשר אדם זקוק לטיפול רפואי אך מצבו הבריאותי אינו מאפשר את קבלת הסכמתו, יש צורך לפנות ל"גורם מוסמך" אחר שיהיה אמון על טובתו של המטופל – מיופה כוח שמונה מבעוד מועד על ידי המטופל לענייניו הרפואיים או לאפוטרופוס שממנה בית המשפט.
 
כמו כן, חוק ה"חולה הנוטה למות" מאפשר לאדם לערוך "צוואה בחיים", המביעה את רצונו מראש לגבי טיפול רפואי עתידי בו, למשל אם ברצונו שחייו יוארכו באופן מלאכותי (בכפוף לסייגים הקבועים בחוק),  אם וכאשר ייקבע חלילה שהוא חולה הנוטה למות (חולה במחלה חשוכת מרפא ושנמצא כי נותרו לו עד 6 חודשים לחיות). כמו כן, מאפשר החוק לאדם למנות מיופה כוח אשר יוכל לתת הנחיות רפואיות במקומו.
 
תכנון רפואי יכול להיות משמעותי במקרה של אובדן היכולת לקבל החלטות באופן עצמאי ויכול למנוע ביצוע פעולות שהפרט לא היה חפץ בהם ואפוטרופסות לא רצויה.
 
פוטנציאל הקונפליקטים לו חשופיםבני הגיל השלישי והקרובים להם הוא  רב, כאשר כל קונפליקט הינו מרובה פנים ובודדות ההחלטות אשר עומדות בפני עצמן. לכול החלטה מתלוות השלכות רוחב ונלוות החלטות משנה נוספות שיש לקבל, למשל, קבלת החלטה על הסדרי מחייה מלווה בצורך להחליט בדבר תכנון פיננסי וחלוקת הנטל בין הקרובים, התמודדות עם שאלות של קבלת החלטות רפואיות, אפוטרופסות ועוד.

 
  1. הקושי בהתמודדות עם קונפליקטים וקבלת החלטות:
 
גם כשגדרי הקונפליקט ברורים הקושי בפתרונו ובקבלת החלטות משפחתיות הוא רב. ניתן לתאר קונפליקט בדומה להצטננות, כולנו מודעים לקיומה, אך יש לנו קושי לנתח את המצב באופן אובייקטיבי, לאתר את הגורמים, להבין את ההשלכות, והקשה ביותר הוא למצוא תרופה לכך (Wall, Callister, 1995).הקושי בקבלת החלטות ובהתמודדות משפחתית עם קונפליקטים הקשורים בגיל השלישי יכולים לנבוע מסיבות שונות, כגון רגשות ("תמיד אהבת אותו יותר"), פערי מידע בין הצדדים (למשל, מה חייבים לדעת לפני מעבר לדיור מוגן), אמונות תפלות ("כתיבת צוואה תזרז את מותי") תכנון לקוי (דאגה למקורות מימון), דפוסי יחסים מושרשים ("אי אפשר לדבר אתו על כלום"), היפוך התפקידים (עת הילדים דואגים להורים והקושי בהתמודדות עם הפגיעה בעצמאות) חילוקי דעות בדבר מה נחוץ (מעבר לדיור מוגן או קבלת עזרה בבית) ועוד. כך למשל, החלטה בדבר הסדרי המחיה אינה החלטה קלה אשר מתקבלת אך בהתאם למצבו הרפואי של ההורה המבוגר. חששות ושיקולים שונים, שלא תמיד צפים לפני השטח, מונעים קבלת החלטה אף אם היא ראויה -  חששות משינוי ופגיעה באוטונומיה, רגשות אשם, צרכים חברתיים, שאלות של מימון פיננסי (וקשיים נלווים לכך, כמו הצורך במכירת בית המגורים) ועוד. כך גם, למשל, בהתיישב המשפחה לדון בתכנון הרפואי של ההורה המבוגר, עולות מחלוקות של קדושת החיים מול הרצון האוטונומי, המערבות שיקולים שונים ועמדות המונעות מטעמי דת, חינוך, תרבות ועוד, המקשים על קבלת ההחלטה.
 
חרף הקשיים חשוב לזכור, כי השתהות בהתמודדות וקבלת החלטות יכולה לצמצמם את האפשרויות, להעצים עלויות וחלילה אף לסכן את בריאותו של המבוגר.
 

 
  1. הליך הגישור לגיל השלישי:
 
בגישור קונפליקטים של הגיל השלישי, הכרח המציאות כי תתקבל החלטה משפחתית-ורצוי בהסכמה. החלטה שנתקבלה בהסכמה תכובד דרך כלל על ידי כולם. הכרעת צד ג' לא בהכרח תפסיק את המניפולציות והניסיונות לשנות את המצב שנוצר.
 
המגשר אינו מקבל החלטות עבור חברי המשפחה, אלא מביא  לשיח משתף של בני המשפחה שתכליתו חתירה להסדר או הסכם שכולם חיים עמו בשלום, המנוסח בשיתוף פעולה בעזרת המגשר.  המגשר מביא עמו ערך מוסף מקצועי לשולחן הדיונים, כפותר סכסוכים, המיומן בהבאת הצדדים לשולחן המשא ומתן בשיח משתף, תוך העצמת העיקר ונטרול הטפל.
 
הגישור מעניק לבני המשפחה סביבה בטוחה להעלות טענותיהם באופן שבני המשפחה האחרים יקשיבו ויבינו את עמדות האחרים. הגישור מאפשר מציאת בסיס משותף וקבל תהחלטות יצירתיות, תוך סיעור מוחין משפחתי, אשר תשאף למציאת שיווי משקל ו"סטטוס קוו" חדש המקובלים על  כל המעורבים.
 
הליך הגישור מתבצע בפגישות קבוצתיות ואישיות. לעתים הדיון הוא בנוכחות כולם ולעתים משוחח המגשר עם כל אחד מהצדדים או מי מהם בנפרד- על מנת לבדוק אופציות אפשריות, להעצים את חסרי הביטחון, לנטרל את הביטחון המופרז של אחרים ולהביא את כולם לפרופורציות הנכונות. בהובלתו של מגשר אובייקטיבי שאינו תלוי במי מהצדדים, אשר דואג לנתב את הדינמיקה הקבוצתית, מוודאים כי כולם נשמעים ואף אחד לא משתלט על הדיון, מוודאים כי האינטרסים והרצונות (הגלויים והחבויים) מועברים לכולם וכל האפשרויות נשקלות. בכך הגישור עוזר לצדדים למפות את הסוגיות החשובות, להבהיר את רצונות כולם ולהובילם יחדיו בדיון למציאת פתרון ייחודי למצבם.
 
גמישות הליך הגישור, להבדיל מפסק (בורר או בית משפט) מאפשרת מציאת פתרון מדורג, תוך ניסוי וטעייה, בו מקבלים החלטה ומתכנסים שוב מאוחר יותר לבדוק אם היא מתאימה או שמא יש לשנותה.
 
אם הצדדים מגיעים להבנה, הם יכולים לבחור להעלות אותה על הכתב, כהסכם מחייב בין הצדדים. בהסכמת הצדדים ניתן להגיש את ההסכם לבית המשפט- שבדרך כלל ייתן להסכם תוקף של פסק דין.
 
אם הגישור אינו מסתיים בהסכם עדיין פתוחות בין הצדדים שאר הפעולות האפשריות (בוררות, בתי משפט), אך יש לציין כי הצלחתו של הגישור אינו נמדד בהכרח בסיומו של ההליך בהסכם. לעיתים לא מסתיים ההליך בהסכם (באופן מלא או חלקי) אך יש בו כדי להעביר את המשתתפים בטרנספורמציה מתוך הכרה והעצמה אשר תשנה את הנרטיב והתמודדות של הצדדים בהמשך יחסיהם.  

 
  1. יתרונות הגישור לגיל השלישי:
  1. חיסכון בזמן –
העומס בבתי המשפט הוא רב, דבר המביא בהכרח לכך שיחלפו חודשים בטרם יפתח דיון וסביר כי יחלפו שנים בטרם יינתן פסק דין.
גישור הינו הליך קצר יותר מההליכים החלופיים (בוררות או פנייה לערכאות השיפוטיות). מספר פגישות הגישור הנחוצות משתנה ממקרה למקרה. לפעמים די בפגישה אחת, או מספר שעות בודדות, עם כל הצדדים המעורבים כדי להגיע להבנה ולפעמים נדרשות מספר רב יותר של פגישות, הפרושות לאורך מספר שבועות.

 
  1. חסכון בעלויות –
הוצאות הצדדים בגישור הינם, ככלל, פחותות משמעותית מהוצאות בהליכים משפטיים. כמו כן, קל יותר על הצדדים לשלוט בהוצאות, שכן ההליך מותנה לכל אורכו בהסכמתם.
 
  1. חשאיות וסודיות -
הליכי הגישור מגנים בצורה המיטבית על פרטיות וכבוד המשפחה,  שכן החוק מטיל חיסיון מוחלט על ההליך : הוא אינו מתפרסם בפומבי (להבדיל מפסק דין) והתכנים העולים במסגרת הליך הגישור חסויים ולא ניתן להשתמש בהם בהליכים משפטיים, כפי שלא ניתן להביא את  המגשר להעיד במסגרת דיון בסכסוך כזה או אחר בין מי מהצדדים. הצדדים מחויבים לכך על פי דין ועל פי הסכם כניסה לגישור עליו הם חותמים בראשית התהליך.
 
סודיות – המגשר מחויב בחסיון כלפי כל הצדדים, המחויבים אף הם לחסיון ההליך.  המגשר אינו מוסר מידע שמסר לו אחד הצדדים, אם נתבקש על ידו לשמרו בסודיות. עקרון חשוב בגישור הוא מניעות הצדדים להשתמש בתכני הגישור בהליכים משפטיים אחרים, כמו גם מניעותם לקרוא את המגשר למתן עדות. לפיכך הליך הגישור מאפשר לצדדים להיפתח בפני המגשר ולחשוף בפניו את האינטרסים שלהם ואת מאוויהם ולו גם הכמוסים ביותר.

 
  1.  נוחות – את הליך הגישור עורכים בהתאם למגבלות והקשיים של ההורה המבוגר ובני משפחתו, כך מבחינת מיקום, משך זמן הישיבות וכו'.
  2. מעורבות בהליך – הצדדים הם "השחקנים הראשיים" ולא באי כוחם. אין הם יושבים על ספסל בית המשפט וצופים חסרי אונים בגורלם נחרץ, אלה הם, בשיח ובשיתוף, קובעים את עתידם.
  3. גמישות ההליך – גישור אינו מוגבל בכללי פרוצדורה נוקשים , דבר המאפשר מציאת פתרון ייחודי ההולם את צרכי המשפחה שהתקבל בהסכמת כל הצדדים (המשפר משמעותית את סיכויי יישומו על ידי הצדדים)
  4. שמירה על זכויות -במידה ולא הושג הסכם, ההשתתפות בגישור אינה מונעת מהצדדים להתדיין בבית המשפט, או לפנות לכל דרך אחרת על מנת ליישב את הסכסוך
  5. מגשר ניטראלי - המגשר אינו מייצג אף צד בנפרד ואינו בעד או נגד איש ואין לו אינטרס כלשהו בפתרון מסוים. לפיכך, נוהג המגשר בניטרליות כלפי בני המשפחה  וכלפי הפתרונות השונים שהם שוקלים.
  6. מגשר מקצועי – מומחיותו של המגשר בקונפליקטים המאפיינים את הגיל השלישי מאפשרת לקדם את הדיון על ידי מתן מידע חסר הנחוץ לבני המשפחה לקבלת החלטה וכן העלאת אפשרויות נוספות העומדות בפני המשפחה.
 
  1. שיפור התקשורת בין בני המשפחה –
קונפליקטים ומתחים משפחתיים אינם מאפיין ייחודי של הגיל השלישי, למרבה הצער הינם חלק בלתי נמנע מהחיים, אך עם הגיל השלישי מגיעה ההבנה בדבר מה באמת חשוב בחיים.
הליך הגישור מאפשר לבני המשפחה להשתמש בקונפליקט כהזדמנות לשינוי וצמיחה, באמצעות שיח, פתיחות ושיתוף, המשנים את הדינמיקה של היחסים בין הצדדים.
 

 
  1. כיצד לבחור מגשר?:
 
גישור של הגיל השלישי אינו ככול גישור, ורב השונה מהדומה בינו לבין גישור עסקי לדוגמה. כדי לגשר על קונפליקטים המאפיינים את המעבר לגיל השלישי, חובה על המגשר להיות בעל ידע בסוגיות הרלוונטיות לגיל השלישי, בעל הבנה של השינויים הפיזיים והקוגניטיביים הנגרמים בשל גיל ו/או מצב רפואי ו/או תפקודי. כן עליו להיות בעל הבנה באלמנטים של דינמיקה וסכסוכים משפחתיים ושליטה במסגרת החוקית המסדירה (וקובעות גבולות, זכויות וחובות) סוגיות רבות המאפיינות את בני הגיל השלישי.
כל הזכויות שמורות ל דוניץ ושות’ משרד עורכי דין ויישוב סכסוכים            כתובת: התדהר 16, בית אתגרים - קומה 2, רעננה.          טלפון: 09-7995599
לייבסיטי - בניית אתרים